קו 82

הקדמנו קצת.

אמנם כבר הגענו לניו-יורק בימים האחרונים של ספטמבר, ויש קרירות מסויימת באוויר, ובארץ הרי כבר עברו לשעון חורף, אבל אנחנו הקדמנו קצת. בעוד חודש סנטרל פארק בטח יהיה מהמם. העצים פה יחליפו צבעים, והנוף יתמלא בגוונים של חום ואדום עם ירוק. עכשיו עוד מוקדם, ואנחנו מקבלים את סטנרל פארק עדיין במלתחת הקיץ שלו.

את הרשימה הזאת (רשימה או פוסט? מה עדיף? חובבי העברית כמובן ידרשו את השימוש במילה 'רשימה', אבל זה נשמע קצת פלצני. האם 'פוסט' לא חדרה כבר לשפה?) אני כותב כבר יותר משבוע אחרי מניו-אורלינס - אבל אין צורך להקדים את המאוחר. לאחותי ולי היו 3 ימים לבלות בניו-יורק לפני שנגיע לניו-אורלינס, והאי מנהטן הוא בהחלט מקום ראוי להסתובב בו (עמדתי לכתוב שהוא מקום ראוי לנוח בו, אבל פתאום זה היה נראה לא לעניין. לנוח בניו-יורק? העיר שמכילה את Times Square שיכולה להעיר כנראה מדינת עולם שלישי באפריקה?).

זו היא לא הפעם הראשונה שאני מבקר בניו-יורק, גם לא שלישית או רביעית. אני לא רוצה להתיימר להיות מי שמיצה את ניו-יורק, ולמעשה לא התקרבתי ללחקור את העיר לעומק, אבל בהחלט שבעתי מהמקומות הבנאליים שבה. הייתי ב-Empire State Building, וראיתי את ה-Ground Zero, ותצפתי על פסל החירות. ביקרתי בבתי עסק מרשימים כמו FAO Schwarz והחנות של Apple (שהאמת שממנה לא כל כך שבעתי, ואני מוכן לחזור אליה שוב ושוב). נכון, תמיד אפשר לחזור לבתי הנכות שלה (הא לכם פלצני העברית! מה דעתכם על זה!), אבל האמת שאני חובב מאוד קטן של מוזיאונים. לא, מבחינתי את ניו-יורק יש לכבוש ברגליים. הניו-יורקים עצמם כנראה תיכננו את זה ככה, ולכן הם לא השקיעו יותר מידי בתשתית התחבורה הציבורית שלהם. אני בטוח שמדובר ברשת תחבורה נהדרת, שהרי היא מצליחה לתמוך בתפעול של מיליוני האנשים הגודשים את מנהטן, ובכל זאת, הרכבת התחתית שלה (Subway בפי העם) מחווירה לעומת יעילותה של הרכבת התחתית של אהובתי הראשונה – לונדון (Underground או Tube בפי העם). כן, הניו-יורקים ידעו מה הם עושים, כי הם הרי יצרו רשת רחובות ישרים בשתי וערב (חוץ מרחוב ברודווי החכמולוג), שמאפשרים לך לצאת לטיולים רגליים ארוכים. לחצות את סנטרל פארק בין מערב למזרח וחזרה, לרדת למטה, להמשיך לסוהו ול-Little Italy הצמודה ל-China Town שבה תזכה לראות את כל המכולות המיוחדות ובתי העסק שמציעים את כל מה שלעמקי הים יש להציע. כן, זאת דרך מעולה לחוות את העיר הזאת. רק עצה קטנה – תנעלו נעלים נוחות! לעזאזל כמה שכאבו לי הרגליים... (היה קר מידי לסנדלי השורש שתיכננתי עליהם, ומצאתי את עצמי הולך עם נעלים שלא נועדו להליכות ארוכות)

את יום שני בניו-יורק, אחותי ואני החלטנו לנצל לטובת קניות, ולצורך כך תיכננו לנסוע לאחד האאוטלטים של ניו-ג'רסי, אבל משהו השתבש. איפשהו בדרך, כשאנחנו מנסים למצוא את דרכנו לאוטובוס שיקח אותנו לניו-ג'רסי, כנראה שהתבלבלנו ועלינו על קו 82, כי לפתע פתאום שמענו מסביבנו רק עברית. אחוז הישראלים סביבנו עלה באופן דרסטי, וכשהגענו לקניון מצאנו בעיקר ישראלים, ואם לא ישראלים אז יהודים דתיים, אלו בצירוף בני מיעוטים אחרים במקום (כושים) –הובילו אותי מייד למסקנה – אנחנו בקניון הגדול של פתח-תקווה. הטראומה הקשה המתלווה להבנה שאני בפתח-תקווה, הובילה אותי כנראה להלם, במהלכו הוצאתי כמעט 200 דולר על בגדים, מתוכם יותר מחצי ב-Banana Republic (ראו זאת צוואה רשמית, וכשאני אמות, תקברו אותי בחליפה משם).

יכול להיות שיש מי שימצא בזה עניין רע – תרבות הצריכה והקניות של העולם המערבי שאנו הישראלים מיהרנו לייבא מאחינו האמריקאים, והנה אחותי ואני מוצאים את עצמנו חלק מאותה כלכלת קניות, שהביאה לכך שיש קו אוטובוס מיוחד שמוציא במשך כל היום תיירים מניו-יורק לקניון בניו-ג'רסי – אבל תקפצו לי. אני אוהב ללבוש דברים יפים.

ניו-יורק לא הסתכמה בזה. היו גם 3 מוזיאונים (Cooper-Hewitt, National Design Museun,  Metropolitan, Jewish Museum – האחרון ממש לא מומלץ) וההצגה La Cage aux Folles (ובתרגום קל לעברית – כלוב העליזים – וכן, זה בדיוק מה שזה נשמע), אבל מספיק בינתיים. בפעם הבאה, סיפורים מניו-אורלינס.